החלטה בתיק בש"א 4288/07

1.      המבקשים עותרים למנות את בא כוחם ככונס נכסים זמני על כל זכויות המשיב מכל מין וסוג שהוא בקבוצת הכדורגל "הפועל ירושלים" (לגביה נקבע בפסק הבוררות הנזכר להלן, כי המשיב הוא בעלים של 50% מקבוצת הכדורגל).

2.      בשנת 1995 נקלעה עמותת מועדון הכדורגל הפועל ירושלים להליכי פירוק. בהליכי פירוק אלה נקבע על ידי בית המשפט כי הקבוצה תועבר לידי ס.א.ד.ר בע"מ או תאגיד הקשור אליה, הנמצאים בשליטתו של יוסף סאסי (להלן - המבקש). בשנת 1996 נחתם הסכם בין ס.א.ד.ר. ספורט ניהול 1995 בע"מ (להלן - ס.א.ד.ר. ספורט) לבין מר ויקטור יונה, הוא המשיב בהליך שלפני (להלן - המשיב), לפיו העבירה ס.א ד.ר. ספורט את ניהול קבוצת הכדורגל למשיב. על פי הסכם זה (להלן - הסכם הניהול) קיבל על עצמו המשיב את הזכות לנהל את הקבוצה "לפי שיקול דעתו" (סעיף 10 להסכם). בכלל זה הוא הוסמך למנות לחברת ס.א.ד.ר ספורט מנהל וכן למנות הנהלה לקבוצת הכדורגל. המבקש (סאסי) התחייב להתפטר מייד מתפקידו כמנהל בחברה. במקביל, קיבל על עצמו המשיב את "האחריות הכספית [לקבוצה] מתן בטחונות לבקרה תקציבית [של ההתאחדות לכדורגל], תשלום לשחקנים, לספקים תשלום לרשויות המס, למוסד לביטוח לאומי, אחריות לכוח אדם, לצוות המקצועי וכיוצ"ב". על פי הסכם הניהול המשיב קיבל גם את האחריות לפרוע את חובות העבר של הקבוצה ולשחרר את המבקש (יוסף סאסי) מערבויות שנתן לקבוצה. בין הצדדים הוסכם שאם בתום שנת 96/97 תימצא הקבוצה באיזון תקציבי יקבל המשיב 50% מהון המניות של ס.א.ד.ר. ספורט.

3.      בהמשך נפלו בין הצדדים להסכם הניהול מחלוקות רבות בכל הנוגע לקבוצת הכדורגל ויחסיהם בקשר לקבוצה, בכלל זה זכויות הבעלות והניהול של הקבוצה. בשלב מסוים הם הגיעו לכלל הסכמה להעביר את ההכרעה במחלוקות שביניהם לבורר מוסכם והסכימו שהבורר יהיה השופט בדימוס יעקב בצלאל. בחודש  יוני 2003 נתן הבורר בצלאל פסק בוררות. בפסק זה נקבע ש"הבעלות על קבוצת הכדורגל המנוהלת על ידי חברת קבוצת הספורט הירושלמית - כדורגל בע"מ ועמותת הכדורגל מיסודה של חברת ס.א.ד.ר היא בידי ויקטור יונה [המשיב] לבדו". על פסק בוררות זה הוגשו לבית משפט זה בקשות לאישור הפסק (על ידי המשיב) ולביטולו (על ידי המבקשים). ביום 10.11.2003 ניתן על ידי בית המשפט (כב' השופט ב' אוקון) פסק דין שבו נקבע שהבורר לא הכריע בשאלות מרכזיות שהועמדו בפניו הנוגעות ליחסים שבין המבקש לבין המשיב, בכלל זה שאלת קיום חובות המשיב על פי הסכם הניהול כלפי המבקש אשר שלובות ושזורות בתניות המופיעות בהסכם הניהול ועל כן יש לראות בפסק כהחלטת ביניים שאיננה סופית ואיננה מסיימת את הדיון ואת בירור המחלוקות בין הצדדים, גם לא ביחס לשאלת הבעלות על הקבוצה. על כן קבע בית המשפט שעל הצדדים לשוב ולקיים את המשך הבוררות בפני השופט בצלאל, אלא אם הבורר יסבור שאין בידיו להמשיך בבוררות. בהמשך הסכימו הצדדים כי הליכי הבוררות ביניהם יימשכו, בכל הנושאים שלא נדונו ולא הוכרעו על ידי השופט בצלאל, בפני הנשיא בדימוס השופט ו' זיילר.

4.      בעקבות הסכמות אלה החלו הצדדים בניהול הבוררות או המשך הבוררות בפני הבורר זיילר. ביום 11.12.06 נתן הבורר את פסק הבוררות. בפסק הוטלו על המשיב חיובים כספיים שונים כלפי המבקשים שסכומם עומד על כ-1,900,000 ש"ח. בנוסף הוטלו על המשיב חיובים כספיים שסכומם לא הוגדר בפסק הבוררות, אשר מחייבים אותו לפרוע חובות שחייבת קבוצת "הפועל ירושלים" לרשויות שונות, בכלל זה חובות למס הכנסה, חובות למוסד לביטוח לאומי, חובות לחברת "הגיחון" ועוד. לטענת המבקשים חובות אלה מסתכמים במיליוני שקלים.

            בפסק הבוררות נתן הבורר דעתו גם לפעילותו של המשיב בקבוצת "הפועל ירושלים" בשנים האחרונות וקבע ממצאים לא מחמיאים, בלשון המעטה לגבי פעילות זו. כך נקבע, למשל, כי "מהראיות שנגולו בפניי עולה תמונה עגומה מאוד של הדרך והאופן בהם נוהלו ענייני קבוצת הכדורגל. בתקופות בהן היה הניהול מופקד בידי הנתבע [המשיב] הוא הנהיג משטר כספי של לית דין ולית דיין לא היו שיטה וסדר לא באכסניה בנקאית או אחרת לתוכה הוזרמו הכנסות ותקבולים של קבוצת הכדורגל, ולא היו גם רישומי הכנסות והוצאות מסודרים". בהמשך פסק הבוררות מפורטים מקרים שבהם הכניס המשיב כספים שנועדו לקבוצת הכדורגל לחשבונו הפרטי או לחשבון בני משפחתו או לחשבון חברה בשליטת משפחתו. על יסוד ממצאים אלה קבע הבורר כי די באלה "כדי להעביר את התחושה לא רק על עשייה בלתי נאותה ובלתי ראויה בכספים, חלקם כספי ציבור,  ובחלקם כספים למען הציבור אלא גם על הפרת חובת הנתבע כלפי התובעים לקיים משטר כספי וניהולי תקין בקבוצת הכדורגל".

            על רקע קביעות אלה החליט הבורר לחייב את המשיב "ליתן חשבונות מלאים ומדויקים שישקפו במדויק ובצרוף אסמכתאות את כל התקבולים מכל מקור שהוא ומכל סיבה שהיא, הישירים והעקיפים, שהיו מיועדים לקבוצת הכדורגל ולסובב אותה, זאת לתקופה שתחילתה במועד חתימת הסכם 96 [הסכם הניהול] וכלה בסוף דצמבר 2006".

            עם זאת חשוב לציין, שחרף הטענות הקשות שהעלו המבקשים כנגד המשיב, שחלקן אושרו בפסק הבורר, המבקשים לא ביקשו לבטל את הסכם הניהול (אף שתחילה הם ביקשו לבטל הסכם זה ועמדתם בסוגיה זו, כפי שמתאר הבורר בפסק, עברה מספר מהפכים), והגבילו את תביעתם בפני הבורר לפיצויים בגין הפרות הסכם הניהול על ידי המשיב.

על כן קבע הבורר שהסכם הניהול תקף. כפועל יוצא מקביעה זו ולאור הקביעה שהתקיים התנאי שנקבע בהסכם הניהול להעברת הבעלות במחצית הקבוצה למשיב, לפיו בתום עונת 97/98 יושג איזון תקציבי, קבע הבורר שעל המבקשים להעביר למשיב מחצית הבעלות בקבוצה.  מכאן, שעל פי פסק הבוררות, מחצית הבעלות על קבוצת "הפועל ירושלים" שייכת למשיב והמחצית האחרת שייכת למבקשים.

3.      המבקשים הגישו בקשה לאשר את פסק הבוררות, במסגרתה הם הגישו בקשה למתן צו כינוס נכסים זמני על חלקו של המשיב בקבוצת הכדורגל. לטענתם, לאור פסק הבוררות, קיים חשש ממשי לפגיעה ניכרת בערכם של הנכסים או לכך שהמשיב או אדם אחר מטעמו עומד להעלים את הנכסים או להשמידם, והדברים יפים ביתר שאת בכל הקשור לקבוצת הכדורגל שעל חלקו של המשיב בה מבוקש מינוי כונס הנכסים. חיזוק לחשש זה עולה, לטענת המבקשים, גם מהחלטה שניתנה כנגד המשיב בבקשה לביזיון בית המשפט (בש"א 2781/05) שם נקבע, על ידי בית המשפט (כב' השופט ' צבן) שהמשיב הפר פסק דין שניתן נגדו בה"פ 4095/05, כאשר הוציא כספים שנועדו לקבוצה שלא באישור רואה חשבון ובניגוד לפסק הדין. לטענת המבקשים אי מתן צו כינוס הנכסים יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין. שכן אם לא ימונה כונס נכסים לחלקו של המשיב בקבוצת הכדורגל עלולים המבקשים למצוא עצמם בסוף ההליך עם קבוצה נטולת תוכן, ולא זו בלבד, אלא עם קבוצה בעלת היקף חובות עצום. שכן המשיב, מחד, מעלים את כספי הקבוצה, ומאידך מעמיס על קבוצת הכדורגל חובות עתק - שגם אותם חייב אותו הבורר לשלם מכיסו הפרטי. המשיבים מוסיפים שמצבו הכלכלי של המשיב בכי רע, ואם לא יינתנו הצווים המבוקשים הם עשויים למצוא עצמם בסוף ההליך בפני שוקת שבורה.

4.      המשיב מתנגד לבקשה. הטעם העיקרי להתנגדות הוא שקיימים סיכויים טובים כי בית המשפט יבטל את פסק הבוררות. לעניין זה טוען המשיב כי המסמך הנושא את הכותרת פסק בוררות אינו בגדר פסק בוררות כלל ועיקר, אלא בגדר פסק ביניים שבו לא הושלם הדיון במחלוקות בין הצדדים. לטענתו, הבורר פעל מכוח פסק דינו של השופט אוקון בתיקי המרצות פתיחה 226/03 ו-2209/03 אשר הסמיכו אותו לדון בסכסוך שבין הצדדים ולהשלים את ההכרעה באותם נושאים שבהם לא דן הבורר הראשון (השופט בדימוס יעקב בצלאל). לטענת המשיב הבורר חרג מהסמכויות שהוקנו לו על ידי השופט אוקון בהחלטתו מיום 5.5.2004. באותה החלטה נמסרו להכרעת הבורר מחלוקות בעניין החיובים הכספיים שבין הצדדים. אך הבורר לא הכריע, לפי הטענה, במחלוקות אלה, וכל שעשה היה ליתן צו למתן חשבונות, שהוא בגדר החלטה אחרת ושרק על בסיסו יוכלו המבקשים, כלשונו של המשיב, "להמשיך את סאגת הבוררות הבלתי נגמרת" ולהגיש תביעות כספיות נוספות כנגד המשיב. במקרה כזה, טוען המשיב, יכול שיווצר מצב שבסופו של יום תוצאת הבוררות תשתנה לטובתו. המשיב מוסיף וטוען שהבקשה הוגשה בחוסר תום לב ומקורה ברצונו של המבקש (יוסף סאסי) לחסל את קבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים ולגרום שברון לב לאלפי האוהדים המסורים של הקבוצה. הוא מוסיף שהמבקש גם לא המציא מחצית מהבטוחות הדרושות לניהול הקבוצה, כדרישת הרשות לבקרת תקציבים שליד ההתאחדות לכדורגל, כאשר כיום כל הבטוחות שניתנו הם באחריות המשיב. טעם נוסף לדחיית הבקשה נעוץ בפגיעה הקשה בקניינו של המשיב אשר כרוכה במתן הצו, מה גם שהמבקשים ביקשו וקיבלו נגדו סעדים נוספים, בכלל זה צווי עיקול וצו עיכוב יציאה מן הארץ. לבסוף טוען המשיב כי לבקשה לא צורפה התחייבות כספית לפיצויו בגין הנזקים שעשויים להיגרם לו על ידי מתן הצו הזמני כנדרש לפי תקנה 365 לתקנות סדר הדין האזרחי.

5. צו כינוס נכסים זמני יכול שיינתן על ידי בית המשפט על פי תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, לשתי מטרות, המטרה האחת (שאינה לענייננו), היא לצורך ביצוע מן היושר של פסק דין. המטרה האחרת היא לשם שמירה על רכוש  הנוגע להתדיינות בין הצדדים לבל ייפגע ערכו עד להכרעת בית המשפט בסכסוך. במקרה שלפנינו, הצו מתבקש לצורך המטרה השנייה, היינו לשם מניעת פגיעה אפשרית בקבוצת הפועל ירושלים עד לסיום הדיון בבקשה.

6.      מפסק הבוררות אכן עולה שהתנהלותו של המשיב בכל הנוגע לניהול העניינים הכספיים של הקבוצה לא הייתה תקינה, ואם ימשיך המשיב בדרך התנהלות זו הדבר אכן עשוי לגרום נזק לקבוצה. אולם גם בהנחה שהתנהלות זו של המשיב עשויה להצדיק מינוי כונס נכסים על חלקו בקבוצה, אני סבור שאין להיעתר לבקשה, וזאת מהטעמים המפורטים להלן. 

7.      ראשית, בבקשה אין כל התייחסות לשאלה כיצד תנוהל הקבוצה בידי כונס הנכסים (שהרי ב"כ המבקשים אינו איש מקצוע בתחום זה), ומי ינהל את הקבוצה בפועל. אין גם התייחסות לשאלה מי ישא באחריות לפעילותה של הקבוצה, בכלל זה תשלומים לשחקנים, לספקים, הפקדת הערבויות הנדרשות על ידי הבקרה התקציבית של ההתאחדות לכדורגל ועוד. המשיב, חרף כל הטענות נגדו, נטל על פי הסכם הניהול את האחריות לפעילות הקבוצה וחובותיה, ואם יוצא צו כינוס נכסים על חלקו בקבוצה לא ברור מהבקשה מי יקבל על עצמו אחריות זו במקום המשיב.

8.      שנית, למעשה, מה שהמבקשים חותרים להשיג בבקשה הוא העברת ניהול הקבוצה לידם, שהרי לפי הבקשה בא כוחם יתמנה לכונס נכסים על חלקו של המשיב בקבוצה, בעוד שהמבקשים ימשיכו להחזיק בחלקם שלהם בקבוצה. פתרון זה של הפקעת השליטה בקבוצה מצד אחד והעברתה לידי הצד האחר אינו נראה בעיני כפתרון, ולו פתרון זמני, ראוי. הפתרון היותר ראוי בנסיבות העניין הוא מינוי צד שלישי, איש מקצוע, שייטול לידיו את ניהול הקבוצה תוך מתן גיבוי כספי לפעילות הקבוצה מהצדדים או מי מהם. זה גם הפתרון שהוצע על ידי הבורר: 

"לו לעצתי שמעו הצדדים ולו אכן טובתה של קבוצת הכדורגל חשובה להם, היו מגיעים להסדר לפחות בנקודה זו, זאת על-ידי מינוי איש מקצוע שינהל את הקבוצה בדרך תקינה וראויה. אם לא יגיעו הצדדים להסדר, נראה הדבר שטוב יעשו רשויות הספורט אם יבחנו את האפשרות להשיג מטרה זו בדרך אחרת" (עמ' 36 לפסק הבורר).

בתקנה 387ג לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 נקבע כי "בית המשפט לא ימנה אדם ... ככונס אם יש בינו לבין מי מבעלי הדין קשר אישי או מקצועי, זולת אם הסכימו בעלי הדין למינוי, או אם סבר שיש בכך צורך ולא יהיה בדבר כדי לפגוע בביצוע יעיל והוגן של הצו, ומטעמים מיוחדים שירשמו". גם לאור תקנה זו לא ניתן למנות ככונס נכסים את ב"כ המבקשים כפי שמתבקש בבקשה. 

האפשרות של הפקעת ניהול הקבוצה ממי מהצדדים נשללה גם בפסק הבורר:

"חזית המערכה כפי שהיא עוצבה בכתבי הטענות היתה כזו שלא היה ביכולתי ובסמכותי להפקיע בהליך זה את ניהול קבוצת הכדורגל ממי מהצדדים על מנת למוסרו, לפחות לתקופת ביניים, לאיש מקצועי שיפעל באופן מסודר, תקין ומהימן לטובת שני הצדדים (שחלק כל אחד מהם בקבוצה הוא חצי), ולא פחות חשוב - לטובת הציבור כולו".

9.      מעבר לנדרש ובלא לקבוע לעניין זה מסמרות אוסיף, שלא ברור לי כיצד בקשה זו עולה בקנה אחד עם הסכם הניהול. שהרי הסכם זה מקנה למשיב את הזכות לנהל את הקבוצה ועל פי קביעת הבורר, שבה המבקשים אוחזים, הסכם הניהול תקף גם היום. לעניין זה אין קשר ישיר לנושא הבעלות על הקבוצה, שכן זכותו של המשיב לנהל את הקבוצה אינה נובעת מבעלותו (החלקית) על הקבוצה בלבד, אלא נובעת מהסכם הניהול (או גם מהסכם זה). לגבי הסכם זה כבר נאמר שהמבקשים לא ביקשו מהבורר לבטלו וזאת חרף טענותיהם הקשות כנגד המשיב. ההסבר לעמדתם זו של המבקשים לא התברר בפני, אך בפסק הבוררות ניתן למצוא רמז לפיו המבקשים נקטו בגישה זו לאחר שהובהר להם שביטול הסכם הניהול יחייב אותם להחזיר למשיב את שקיבלו ממנו על פי הסכם זה (הפסקה הראשונה לעמ' 5 לפסק). משהמבקשים לא ביקשו את ביטולו של הסכם הניהול בבוררות והמשיב המשיך וממשיך לשאת בכל החובות הכרוכות בזכות הניהול (אחריות לחובות וכו'), ספק בעיני אם ניתן להשיג תוצאה זו, של הרחקת המשיב מניהול הקבוצה, בדרך של מינוי כונס נכסים.